פסק-דין בתיק ת"א 37139-07-10

1.      תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").  התובעת, ילידת 29.6.72 נפגעה בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכבה  בדרכה לעבודה ביום 13.9.09 (להלן: "התאונה").  התובעת, בת 37 בעת קרות התאונה ובת 41 היום. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המלל") כתאונת עבודה.  הנתבעת הודתה בחבות ועל כן המחלוקת בהליך זה עניינה הנזק בלבד. 

2.      בית המשפט מינה את ד"ר חנן טאובר כמומחה בתחום האורתופדי, אשר קבע כי לתובעת נכות צמיתה של 10% בגין מגבלות בעמוד שידרה מתני.  מתוך נכות זו, ייחס ד"ר טאובר לתאונה 5% ו - 5% ייחס למצבה הקודם של התובעת. כן קבע המומחה נכויות זמניות בשיעור של 20% לתקופה של שלושה חודשים מיום התאונה, אך ציין כי יש לכבד את אישורי המחלה שניתנו לתובעת לתקופה זו.

הנכות הרפואית והתפקודית

3.      בדיון בפני נחקר ד"ר טאובר, כשעיקר טענתה של התובעת בנוגע לקביעותיו עניינה בייחוס 5% מן הנכות שקבע ד"ר טאובר, למצב קודם של התובעת.  התובעת טענה בתצהירה, כי מעולם קודם לתאונה לא סבלה מכאבי גב ולא התלוננה על כאבי גב ועל כן לא ניתן לייחס לה נכות על סמך מצב קודם לכאורה, שכן כזה לא היה. 

4.      בסיכומיה, טוענת התובעת כי על בית המשפט לסטות מקביעתו של המומחה בדבר  הנכות הצמיתה ולקבוע כי יש לייחס לתאונה את כל הנכות שנקבעה לתובעת ולכל הפחות לשנות את החלוקה ולקבוע כי 7.5% מן הנכות נגרמה עקב התאונה. 

5.      אין מחלוקת, כי ד"ר טאובר לא קבע את קביעתו לעניין מצבה הקודם של התובעת, על סמך תלונות או מסמכים רפואיים שקדמו לתאונה. כפי שהסביר ד"ר טאובר בעדותו בפני, הטעם לקביעתו נעוץ בבדיקת ה - CT שביצעה התובעת לאחר התאונה (ביום 3.6.10), ממנה עלו ממצאים ניווניים שלא יכולים היו להיגרם בתאונה, אלא חייבים היו להיות קיימים קודם לתאונה (ע' 5 ש' 1-8).  ד"ר טאובר אף אישר, כי לא כל מי שיש לו שינויים ניווניים כפי שנצפו אצל התובעת, סובל ממגבלות תנועה (ע' 5 ש' 10-14).  כמו כן אישר ד"ר טאובר, כי אילו לא היה מוצא מגבלות תנועה אצל התובעת בבדיקה הקלינית, לא היה קובע לה אחוזי נכות, על אף הממצאים הרנטגניים של שינויים ניווניים (ע' 7 ש' 3-5). 

6.      טוענת התובעת, כי אם שינויים ניווניים שאינם באים לידי ביטוי במגבלות תנועה, אינם מזכים באחוזי נכות, לא היה מקום לייחס את אחוזי הנכות הנובעים מהם, למצב קודם, שכן טרם התאונה הם לא גרמו לה למגבלות תנועה והיא לא סבלה משינויים אלה.  על כן, גם אם נסכים כי התאונה הביאה לידי ביטוי מגבלה שהייתה קיימת עוד לפניה, הרי שלולא התאונה, המגבלה לא הייתה באה לידי ביטוי ואילו עמדה התובעת לפני וועדה רפואית טרם התאונה, לא הייתה מקבלת אחוזי נכות רק בגין השינויים הניווניים. 

7.      הנתבעת בסיכומיה, איננה משיבה לטענות אלה של התובעת, אלא מסתפקת בטענה כי ד"ר טאובר נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובעת ולא מצא לנכון לשנות מחוות דעתו ועל כך אין מחלוקת.  השאלה היא אם במקרה זה, ראוי כי בית המשפט יסטה מקביעת המומחה הרפואי, אם לאו. 

8.      התובעת מפנה לפסיקה רלוונטית בהקשר זה ובראשה דב"ע נג/46-01 מרגוליס נ. המל"ל פד"ע כו 364.  בפסיקה הבוחנת סוגיה זו בדיוק, אכן לעיתים סטה בית המשפט מקביעות המומחה הרפואי בשל ייחוס אחוזי נכות רבים מדי למצב הרפואי הקודם של נפגע בתאונה.   בת.א. (ק"ג) 759-09 אברוצקי נ. "הפניקס" חברה לביטוח בע"מ, מצוטט המומחה שם כך (בע' 3 לפסק הדין):

"... צריך שתהיה קורלציה בין התלונות לבין הממצאים הקליניים לבין בדיקות מעבדתיות. שכל הפאזל היה ביחד, מצטרפים לתמונה שאתה יכול לתת אותה..."

9.      ונראה כי זהו הקושי הקיים גם במקרה זה.  התובעת לא חלקה על עמדתו הרפואית של ד"ר טאובר, על פיה עולה מממצאי ה - CT כי היא סובלת משינויים ניווניים שמקורם לא יכול להיות בתאונה.  טענתה היא, כי משאלה לא באו לידי ביטוי קליני לפני התאונה, אין מקום לייחס להם אחוזי נכות, כשסביר להניח כי אילו נבדקה טרם התאונה, רק על סמך ה - CT, לא הייתה מקבלת אחוזי נכות וכך העיד גם ד"ר טאובר כמפורט לעיל. 

10.  בנסיבות אלה, פונה התובעת לעיקרון הגולגולת הדקה "... לפיו המזיק מוצא את הניזוק כמות שהוא, ואחריותו חלה על מלוא היקפו של הנזק..." (ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני, פסקה 21 לפסק הדין, להלן: "פסד פלוני").  אני סבורה, כי כמו בפסד פלוני, גם בענייננו, השאלה של החלוקה המדויקת של הנכות, בין עברה של התובעת לבין הנזק שנגרם בתאונה, איננה מקדמת את ענייננו - שכן קביעה זו רלוונטית בעיקר כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות של התובעת.

11.  בפסד פלוני בסעיף 23 נקבע:

" רשאי אפוא בית המשפט לסטות מהנכות הרפואית לצורך הערכת נכותו התפקודית של הניזוק או לצורך הערכת הפגיעה בהשתכרותו. כך, ברגיל, לגבי מצבו של הניזוק לאחר התאונה וכך, כמו במקרה דנן, לגבי הערכת מצבו של הניזוק לפני התאונה. ככלל, עניין הנכות התפקודית נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, המתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדויות...".

12.  ובסעיף 24 לפסד פלוני נקבע:

" על מנת לזהות ולכמת את הנזק שנגרם למשיב, עלינו לבחון את השלכות התאונה הן על נכותו התפקודית הן על השתכרותו של המשיב לעומת מצבו לפני התאונה. בנקודה זו נזכיר כי אחת המטרות העיקריות, תכלית התכליות של דיני הנזיקין, היא "השבת המצב לקדמותו....". 

13.  בהמשך הדברים מובהר כי עיקרון  "השבת המצב לקדמותו", חל גם בכל הנוגע לחוק.  על כן, גם אם נראה, כי לא נכון רעיונית יהיה לייחס את מלוא 10% הנכות שנקבעו לתובעת לתאונה, כשברור כי חלק מן הנכות היה קיים עוד קודם לתאונה וללא כל קשר אליה, הרי שיש לקבל את טענת התובעת, כי אותה נכות קודמת לא השליכה בשום צורה על תפקודה טרם התאונה והחלה לבוא לידי ביטוי רק לאחר התאונה. 

14.  העולה מן האמור הוא כי אף כי אינני משנה את קביעתו הרפואית של המומחה ומקובלת עלי עמדתו כי יש לייחס רק 5% נכות רפואית לתאונה, הרי שאני סבורה כי יש לקבוע לתובעת נכות תפקודית בשיעור גבוה יותר אותו אעמיד על 7.5%. 

הפסד השתכרות בעבר